שיח היסודי

אבני היסוד בדרך החינוכית של שיח כבית חינוך דיאלוגי

מפגש

בשיח אנו בכוונה למפגש אמיתי, וסביבת שיח הפיזית והרוחנית מכוונת לאפשר ולתמוך במפגש כזה. אנו רואים בכל אדם עולם שלם ובמקום להציע תבנית מוכנה לעיצוב והתפתחות, אנו יוצרים סביבה המאפשרת מפגש יצירתי ופורה שבו כל אדם יכול להביע עצמו והחדש מתגלה. כפי שכתב הפילוסוף ואיש החינוך מרטין בובר: "במערכת היחסים 'אני-אתה', אנו עומדים מול אדם אחר בכל שלמותו ונוכחותו, ומשתתפים במפגש ישיר וחי". 

חירות

חירות היא זכות בסיסית של האדם. החירות והאחריות הולכות יד ביד, כאשר אנו חופשיים לבחור, אנו גם אחראים להשלכות הבחירות שלנו. הכוונה בשיח היא לתת לכל אחד ואחת את החירות והאוטונומיה המתאימים למידותיהם. בהקשר הזה, תפקיד המבוגרים המובילים את הקהילה הוא לשים לב ולאפשר את החופש ואת מידת החירות המתאימים לכל אחד ולהנהיג את הקהילה, תוך רגישות להרכבה, תרבותה והרגליה המשתנים. זוהי משימה מורכבת הדורשת קשר עמוק, רגישות, סבלנות והבנה של הצרכים של כל אדם. שיח הוא קהילה שוקקת חיים של מבוגרים וילדים, החיים בקהילה מוסיפים עומק והקשר לשאלות של חירות ובחירה. חברי הקהילה עוסקים רבות ביחסים בין אישיים, בשאלות על חופש שעולות מהחיים ביחד בתוך מסגרת, בקושי האישי לבוא לידי ביטוי ובאתגר המתמשך להתחשב בצרכי אחרים. 

פעילות

בשיח שמים דגש על הפעילות תוך שמירה על עקרון שוויון ערך הפעילות, כפי שמוגדר במשנתו של גדעון לוין: כל תחומי העיסוק ראויים באותה מידה, משחק, לימוד, עבודה ויצירה, אין תחום עיסוק מסויים שחשוב יותר מתחום אחר, כל פעילות טובה בפני עצמה ומכילה בתוכה אינסוף אפשרויות לפועל בה. המבנה הרוחני והפיזי של שיח, סדר היום והקשר בין מבוגרים לילדים תומך באפשרות לפעילות עמוקה, כזו שהאדם שוקע לתוכה, לומד ונהנה בה.

אנסקולינג

שיח הוא מרחב חקירה של אנסקולינג (un-schooling). אנסקולינג הוא תהליך שינוי הרגלים והתניות הקשורים ללמידה ולהוויה של בית ספר. הילדים, ההורים והצוות של שיח, משתתפים בתהליך אנסקולינג מתמשך. בשיח, כמו בחיים, מושג הלמידה הוא רחב וכולל בתוכו אופני פעילות והוויה רבים. הלמידה מתרחשת באופן ספונטאני ומתמשך, מחוץ למסגרות בית הספר המסורתיות. הלמידה בשיח חוויתית ומונעת מתוך חופש בחירה וסקרנות ותורמת לפיתוח עצמאות ויצירתיות. הצוות בשיח מוביל את הלמידה ומהווה מרכז עבורה, תוך טיפוח עמדה של אי ידיעה – הכרה בכך שאנו במסע גילוי מתמשך. מתוך חיים שנוכחת בהם אי ידיעה, עולות שאלות חיות שמהוות מרכז לעשייה חינוכית ולמידה משותפת. ישנה הכלה וקבלה של חוסר וודאות והסדר מגיח מעצמו מתוך מצבים של חוסר בהירות.

כללים

יחד עם החופש הרב הקיים בשיח, אנו מקפידים על מספר חוקים וכללים בסיסיים שמטרתם לשמור על סביבה בטוחה, לתמוך באפשרות למפגש פורה ולקיים קהילה דינאמית של מבוגרים וילדים. הכללים נקבעים על ידי המבוגרים המובילים את הקהילה ומטרתם להוות מסגרת המאפשרת לכל אחד ואחת לפתח את עצמו ולהתנסות בחופשיות, תוך כיבוד הזולת והסביבה. כללים אלו נבחנים ומתעדכנים בהתאם לצרכים המשתנים של הקהילה. מקרים של הפרת כללים מקבלים תשומת לב רבה, נבחנים לעומקם והתגובה אליהם ספציפית, כל מקרה לגופו. בשיח משתמשים בגישור במצבים של קונפליקט. הגישור מכבד את הצדדים המעורבים, יוצר אווירה בטוחה, מאפשר לכל אחד להביע את עצמו ונותן הזדמנות לשמוע ולראות את האחר. גישור מעודד יצירת קשר ומציאת פתרונות יצירתיים למשבר. 

שייכות

בשיח אנו מכוונים לתמוך בתחושת השייכות של האדם, בהרגשה של כל אחד ואחת שיש להם מקום בעולם, שהם טובים וראויים. מתוך תחושת שייכות, האדם נוכח בעולם ופועל באופן מייטיב ומברך.

שיח היסודי מחולק לבתים דו ותלת גילאיים ובתוכם לקבוצות בהובלת חונכים קבועים. חונכי הקבוצות מגלים, יוצרים ומנהיגים את קבוצת החונכות ויחד עם זאת מלווים כל ילד וילדה בקבוצה במסעם הייחודי. כל יום בשיח מתחיל ומסתיים במפגש קבוצתי בהובלת החונך. לכל קבוצה יש בית, מקום. הקבוצות הקטנות, הבתים, אנשי הצוות, אופן השיחה, התרבות, זרימת הפעילות, תשומת הלב לעצמנו ולאחרים, הקשרים הבין – אישיים, החוקים והכללים, תהליך האנסקולינג, כל אלה תורמים לתחושת השייכות של הילדים והמבוגרים בשיח ותומכים ביצירה של סביבה נעימה לחיים משותפים ולהתפתחות של כל אחד ואחת.

כפי שכתב דן לסרי: השייכות היא לא רק תחושה חמימה של בית, היא אבן היסוד של הקיום, האפשרות להכות שורשים, להתנחל במציאות, להיות חלק, להפרות, להיות רלוונטי. היא צורך חיוני לאדם.