מנוע הקיטור

מנוע הקיטור הראשון נבנה על ידי ג'יימס ואט בשנת 1774.   המצאה זו סללה את הדרך למהפכה התעשייתית. אחד היישומים הראשונים של מנוע זה הייתה הנעת כלי רכב מנועי. ב-21 בפברואר 1804 הודגם לראשונה קטר הקיטור של ריצ'רד טרוויתיק שהוביל פחם למפעל מתכת בדרום ויילס שבבריטניה, לאורך מסילה של כ-15 ק"מ ובמהירות של כ-8 קמ"ש. התפתחות קטרי הרכבת המשיכה בהתמדה, אבל ההמצאה נעשתה מעשית רק עם בניית ה"רוקט" ("Rocket") של ג'ורג' ורוברט סטיבנסון ב-1829. במהלך השנים שלאחר מכן התפתחה רשת הרכבות בכל רחבי העולם. הרכבות היו גורם חשוב בתהליכים היסטוריים ובשליטה של מדינות על אזורי הספר שלהם. לדוגמה, במלחמת האזרחים האמריקנית באמצע המאה ה-19 איפשרה הרכבת לצבא הצפון להניע כוחות בין החזיתות השונות בממדים ובמהירות חסרי תקדים בהיסטוריה של המלחמות. הרכבת הטרנס סיבירית שנבנתה בסוף המאה ה-19 איפשרה לאימפריה הרוסית לחזק את שליטתה בחופי האוקיינוס השקט וליישב את סיביר; קו הרכבת הטרנס-יבשתי הראשון בצפון אמריקה איפשר לפתח את החוף המערבי של ארצות הברית. במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה היו רכבות ומסילות ברזל כלי אסטרטגי-צבאי חשוב ושימשו להובלת גייסות ואספקה אל החזית ופינוי פצועים וחללים ממנה.

גם כלי נשק כגון טנקים הוסעו למרחקים ארוכים על ידי רכבות. כמו כן שימשו רכבות כנושאות ארטילריהקרבית וזאת באמצעות תותחי רכבת שהותקנו באופן מבצעי על קרונות רכבת (ולא רק לצורך תובלה). תפקידן של הרכבות במלחמת העולם השנייה זכור גם כיוון ששימשו להובלת מיליוני יהודים ובני לאומים אחרים אל מחנות ריכוז והשמדה. במחצית השנייה של מאה ה-20 עומעם זוהרה של הרכבת לטובת כלי התחבורה החדשים: המכונית הפרטית והמטוס. בארצות הברית אף נזנחה תשתית המסילות עד כדי כך שהייתה סכנה להמשך קיומה. התפתחות הטכנולוגיה והמעבר ממנועי הקיטור להנעה שמבוססת על חשמל או דיזל איפשרו לפתח מערכות רכבות יעילות שהיו מסוגלות להתחרות ברכב הפרטי. הופעת רכבות מהירות בסוף המאה ה-20 איפשרה לרכבת להתחרות גם במטוסים בטווחים קצרים ובינוניים (עד 650 ק"מ). לדוגמה, חברת התעופה הלאומית הגרמנית, לופטהנזה, הצהירה כי היא מעוניינת לעודד שימוש ברכבות במקום טיסות בתוך גרמניה. גם מטרופולינים רבים בארצות הברית, כדוגמת לוס אנג'לס, שדגלו ברכב כאמצעי התחבורה העיקרי, נאלצו להוסיף תשתית מסילתית לאחר שתשתית הכבישים נסתמה. כיום מתבצעים מיזמים רבים של רכבות מהירות, בעיקר באירופה. הצפי הוא כי בשנים הקרובות תושלם רשת של רכבות מהירות בכל מערב אירופה. רשת כזו תשנה את דרכי התחבורה ושוק העבודה. היא צפויה להקטין באופן דרסטי את השימוש במטוסים לטיסות קצרות, לעודד אירופאיים לעבוד גם בארצות שכנות ולחזק באופן דרמטי את הקשרים בין מדינות אירופה. אחד מכיווני ההתפתחות העתידיים המעניינים ביותר לרכבות בעתיד הינה טכנולוגית הרחיפה המגנטית. לרכבות אלו אין גלגלים אלא אלקטרומגנטים שמחזיקים אותן בגובה של כסנטימטר מעל משטח מיוחד, שמשמש להן כמסילה. הן מונעות קדימה באמצעות שינוי השדות המגנטים. רכבות אלו מהירות, יעילות ומאפשרות נסיעות חלקות במיוחד, מכיוון שאין חיכוך בין הרכבת למסילה. על אף, שבאופן תאורטי אין הגבלה על המהירות אליה ניתן להגיע עם רכבות אלו, הן פועלות במהירות מקסימלית של 588 קמ"ש. חסרונן העיקרי הוא העלות האדירה של הקמת המסילות המיוחדות. חסרון נוסף הוא הרעש הנוצר מפעולתה של הרכבת; בשונה מרכבות רגילות, הרעש שמשמיעות רכבות אלו דומה לרעש של מטוס סילון.

Print Friendly