צורת העבודה

כללי

 המגיעים לשיח מתרשמים בדרך כלל מן השקט והזרימה הטבעית בה פועלים הילדים. בשיח הילדים מפוזרים ברחבי המבנה והחצר, ברוב המקרים ללא מבוגר. משחקים, מציירים, יוצרים, קוראים, לומדים, מתבוננים, מדברים זה עם זה. כל זה קורה בלא אקט של הצהרה. הוא נובע מתוך הפעילות באופן זורם וחי. זה דומה להתנהלות בבית, רק שכאן מדובר בהרבה יותר ילדים. כדי שכל כך הרבה ילדים יוכלו לפעול יחדיו נדרשת חוכמה של הנהגה. חוכמה זו קשורה בארגון המקום מראש לפעילות, במסגרת ברורה, בקשר זורם ובלתי פורמאלי עם אנשי הצוות המבוגרים, ובאיכות של שפה תרבותית. כל זה נכון גם לגבי שיח.

מבנה יום

עבודה בנגריהעבודה בנגריה
עבודה בנגריה
 
7.30 פתיחת שיח: הצוות מגיע ופותח את אתרי הפעילות השונים.
7.45 פגישת צוות פותחת יום: פגישת התכוונות של הצוות לקראת פתיחה. ברמה הטכנית הפגישה מיועדת לקבוע שינויים בסדר יום ודברים מיוחדים שצריך לשים לב. ברמה הפנימית הרי זה להתכוונן זה לזה, לרענן את השותפות, להיות מודע למקומו של האחר, לחוש שמחה של שותפות.
8.15 התכוונויות: מטרתן העיקרית היא להוות מפתן במעבר מרשות היחיד לרשות הכלל. הזדמנות לילד "לעשות עצור" בענייניו האישיים ולפתוח את מודעותו לכלל הקהל שהוא עומד לבלות עמו את היום. להתרגל כך לקיומם של אחרים ולצורך לחיות יחדיו. התכנים בהתכוונויות יכולים לנוע משיחה פתוחה דרך הצגת נושא של אחד הילדים או המבוגרים ועד לדיון בעניינים עקרוניים של הקהילה. אנו מבקשים מכל ההורים להקפיד להגיע לפני ההתכוונות או לחליפין להישאר עם ילדם בזמן התכוונות.
09:00 תחילת פעילות: השאיפה היא לתמוך בקיומה של פעילות זורמת ועמוקה, בה כל יחיד עושה את הדברים שהוא באמת רוצה/צריך לעשות. לפעילות כזו יש נשימה טבעית וחשוב לא "לפרק" ולקטוע אותה בלוחות זמנים מלאכותיים. אם יש סדנאות או אירועים יזומים אחרים, הם מרוכזים מיד אחרי ההתכוונות. לאפשר מרחב לנשימה. חשוב שיהיה אקלים מכבד, תומך בפעילות. הדבר דורש מידה מסוימת של שקט, של סדר, של התחשבות הדדית. כדי שהילד יוכל לשקוע בפעילות בלי שיצטרך לדאוג לשמור על גבולותיו.

12.30 סידור: סידור מחייב את כל הילדים. הילדים יודעים מראש היכן הם מסדרים, מקומות הסידור מוחלפים מעת לעת

.
13.00 מעגל סוף יום: במה לחיי הקהילה. סיכום היום, ילדים יכולים להציג מיצירותיהם, לשתף במעשיהם במהלך היום, אפשר לעלות נושאים שעלו על הפרק, הילדים יכולים לעלות נושא, או לסכם בפעילות משותפת כמו סיפור או משחק.

13.30 סגירת יום: ההורים אוספים את הילדים.  הצוות יושב בשעה זו לעשות שיחת סיכום יום ולהיערך למחרת. זה הזמן לעשות סבב לסגירת המקום (סגירת חלונות, כיבוי אש, ניקיון, נעילה).

 

סכסוכים וגישורים

זכותם של ילדים להסתכסך כל עוד הדבר אינו מפריע לשאר הקהילה. התערבות של מבוגר מיועדת לגשר בין שני המסוכסכים ובתנאי ששניהם אכן רוצים עזרה בסכסוך.
הדרך שלנו כדי לעזור בפתרון סכסוכים היא גישור. המטרה להגיע לדיאלוג מתוך הבנה שבכל סכסוך מעורבים שני צדדים גם אם לכאורה יש צד חלש וצד חזק. גישור אינו מיועד לשפוט מי אשם, אלא לאפשר למסוכסכים למצות את הסכסוך שלהם בתנאים מבוקרים המאפשרים הקשבה ושיח. הפתרון צריך לבוא מן המסוכסכים כשם שמשם צמח הסכסוך.

גבולות

לשיח יש גבולות ברורים וידועים מראש המוגדרים על ידי סט של חוקים שקבעו אנשי הצוות ואשר משתנים מדי פעם. גבולות אלה יש להם מטרה אחת עיקרית, לאפשר מרחב כבוד מקסימלי לכל אחד. אנשי הצוות קובעים את החוקים אבל אם ילד מוצא שחוק אינו סביר הוא יכול לעלות את זה לדיון בקהילה ואנשי הצוות יחליטו בהתאם כיצד לפעול. לא תמיד הגבולות ברורים ובמקרה כזה על איש הצוות להפעיל שיקול דעת ולנסות להבהיר את הגבול והחוק. לחוק, כדי שיתפוס, צריך להיות מחיר. איננו מאמינים כי חוקים הם טובים לכשעצמם, ולכן ה"מחיר" אין כוונתו להעניש את הילד, אלא רק ליצור מעכב להתנהגות שאלמלא כן יכולה להפריע לחיים התקינים של הקהילה. אנחנו לא מבקשים במובן הזה ל"חנך" את הילד או לעצב התנהגות, אלא לאפשר לו לבחור ולדעת שבחירה מסוימת יש לה מחיר. אין זה רע בפני עצמו לצעוק בתוך הבית, אבל הדבר עלול להפריע לאחרים.

טיולים

טיולטיול
טיול
 
אנו יוצאים לטיול באזור אחת לשבוע. חלק מתרבות הקושרת את הילד לסביבתו, ומגדלת את אחריותו לסביבה זו. לימוד של חיים עם הטבע, ולא נגדו.

פעימות

אנו מחלקים את הפעילות לאורך השנה על פי פעימות. הפעימות הן הזדמנות להתמקד בנושא לתקופה מוגדרת, ולסגור מעגל, לנקות את השטח, ולפתוח מעגל רענן עם פעימה חדשה. הפעימות מהוות את מרכז הפעילות של הקהילה אך מותירות כל ילד לפעול על פי חירותו.

חגים

בחיי קהילה החגים הם נקודות צומת חשובות. הם עוצרים את שגרת היום, מעלים למודע פנים שונים של חיי האדם והעולם, יוצרים התכוונות למשהו שמעבר לעבדות היומיומית. הם הזדמנות להתעלות. לכן אנו רואים חשיבות רבה ב"לחיות" את החג הן בהכנות לקראתו, והן בחגיגה משותפת. יש לנו אחריות והזדמנות להפוך את החגים המסורתיים למשמעותיים. אפשר לראות כאן הזדמנות ולהפוך את מה שגלום בו לחירות הבעה ייחודית. המנהג לכשעצמו הוא כלום בלא שמזהים בו דיבור אישי וקריאה אישית להתעוררות, לחירות, לגילוי עצמי.

PrintFriendly and PDF

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>